אפר' 15 2012

אודל רמז תלמידת תיכון בת 14 הולכת לעבור ניתוח במרפאה של דב קליין

שבוע שעבר באחד הערבים שהילדים הלכו לישון נכנסתי ל VOD לראות סדרת טלוויזיה שאני אוהבת, עד כשחיפשתי את הסדרה שלי  הופיעה פרסומת של "מהו מחיר היופי" וכמובן אני  כמומחית בתחום טיפוח ויופי ישר נכנסתי לסדרת התכניות שקוראים לה "חלומות מפלסטיק" .

התחלתי לראות את הפרק הראשון שם הם התחילו את הפרק עם השחקנית והדוגמנית עמנואל הורי שבאה גם היא למרפאה של דב קליין. עליה אני אספר לכם בפוסט אחר.

מה שתפס לי את תשומת הלב זה היה הסיפור של אודל רמז תלמידת תיכון בת 14 שבאה עם שני הוריה לקליניקה של דב קליין אחד המנתחים הכי ידועים בארץ.

דב קליין מצלם אותה, זה הנוהל שלהם כנראה כל פעם שנכנסים להתייעצות לפני ניתוח פלסטי, הוא מבקש ממנה לאסוף את השער כדי לראות טוב את האוזניים שלה, ישר היא מפזרת את השער איך שדב קליין מסיים לצלם אותה, היא אומרת שאפילו בבית היא לא מסובבת ככה, כדי שאף אחד לא יראה אותה ככה.

מה שאהבתי אצלם בקליניקה שהם בודקים איתה שהיא זאת שרוצה לעבור את הניתוח ולא ההורים שלה דוחפים אותה לזה. והיא מספרת "זה משהו שאני יותר דוחפת אותם לעשות לי את הניתוח.." " זה בעיקר עניין חברתי , כל הזמן ילדים ירדו עלי בגלל האוזניים שלי, לא יכולתי לשים את השער שלי מאחורי האוזניים, כל הזמן הייתי צריכה להסתיר את האוזניים"   "כל הזמן הייתי צריכה לדאוג להיות מול מראה כדי לראות איך אני נראית והאם האוזניים שלי בחוץ או לא"… 

הם ממשיכים את פגישת הייעוץ ומראים לה תמונות של אנשים עם אוזניים גדולות, מאחת התמונות היא מתבוננת ואומרת עליו  "מסכן הוא בטח עובר את מה שאני עוברת, ועוד שלו יותר גרוע ממני"… 

היא ממשיכה לספר "יש שלבים שאני רוצה לבכות כל הזמן כי יורדים עלי ….." "אבל עכשיו אני משנה את זה וזהו!" "אני מסיימת את הסיפור הזה אחת ולתמיד!" 

הם ממשיכים את פגישת הייעוץ ודב קליין אומר לה "יש לך אוזניים כמו שלי" והיא מהנהנת בראשה ואומרת "כן" ואומרת לו "יש לי אוזניים של פיל" ואח"כ דב קליין מסביר לה על האוזניים שלהם ומה הבעיה שיש להם, למה האוזניים הם ככה… ואז אודל שואלת אותו "למה אתה לא עושה ניתוח?" דב צוחק ואומר "זאת באמת שאלה…אולי אני עוד אעשה פעם…, בינתיים זה לא מפריע לי" אודל מסתכלת עליו בהערצה ואומרת "הלוואי שהייתי כמוך!" ומסבירה לדב "אחרי הכל , וכמה שאני רוצה לשנות את זה אני כן אתגעגע לאוזניים שלי, אבל עדין אני לא יכולה לסבול את זה יותר".

הם מסיימים את הפגישה וברכב אודל תלמידת תיכון בת 14 מדברת עם ההורים שלה ואומרת "אני מעריצה אותו בגלל שהוא אוהב את האוזניים שלו, אני באמת מעריצה אותו." "אני גם רוצה ככה לאהוב את עצמי איך שאני, אין דבר יותר כואב מאשר שילדים יורדים עליך ולא מקבלים אותך כמו שאתה, כמו שצריך לקבל" ואז אמא של אודל מנחמת אותה ואומרת לה " זהו זה נגמר, את עושה את זה ותשכחי מזה".

האם היא באמת תשכח?

היא מספרת אחרי שהם מגיעים אליה הביתה לצלם שמצלם אותה את הסיפור הכי כואב שאפשר לספר …" קרה איזה מקרה בבית הספר והשפילו אותי מול המון המון ילדים , אני רבתי עם ילדה אחת מהכיתה שלי והיא קראה לי לאמצע בית הספר ואז היא אמרה ,אתם רואים? יש פה את דמבו של בית הספר. הרגשתי מובכת בטרוף לא יכולתי לזוז, היה רגע של כאילו הייתי תקועה, לא יכולתי לזוז, הייתי כמו קרח".

פה אני מסיימת את החלק הראשון של הסדרה שראיתי עם הרבה שאלות שהייתי שמחה לשמוע תגובות-

 מה לך יש לומר על אודל, או בכלל על אהבה עצמית, או קבלה עצמית…. האם גם לך היה מפריע אם היו לך אוזניים "כמו של דמבו" והיית רצה לדב קליין לעשות ניתוח? או יש לך דרך אחרת להתמודד איתו? 

מחכה לתגובות והערות !

תגובות

סגור לתגובות

התגובות סגורות.